פרודות של כאב

רפואת הכאב ידועה כרפואה "עסוקה" ביותר.
כאב הוא ישות (ניתן לומר ישות כמעט עצמאית) , בעלת אופי ייחודי, אשר ברבים מהמקרים מורכב מפרודות- פרודות (מולקולות) המכילות כמה פרמטרים יחד ומתאפיינת בסבל של נושאו.
ישנם אנשים נושאי כאב פיזי אקוטי , בודד , רגעי , וחולף לאחר כמה ימים.
ארצה להתמקד בנשאי הכאב הכרוני –
אותם אנשים שנושאים בגופם כאב המנהל אותם ושולט בחייהם, כאב שמכתיב את החוזה הקיומי , כאב שמנהל את חיי היומיום , כאב שמכתיב את המקצב , מכתיב את ההתנהלות וסדר היום, ומנהל את חיי האדם בו הוא שוכן , כשם שטפיל חי על חשבון נושאו.
אם ננסה לבחון לרגע את הכאב , ונתבונן בו כעל פרודה (מולקולה) המורכבת ממבנה של מספר אטומים הקשורים בקשר כימי, אולי נוכל להבין טוב יותר כיצד ניתן לחיות איתו ,כיצד לקחת ממנו את השליטה ולהחזיר אותה אל נשא הכאב , ולהשתלט עליו במקום שהוא ישתלט עלינו.

יונה וולך / גופי היה חכם ממני
גופי היה חכם ממני
כוח הסבל שלו היה פחות משלי

הוא אמר די
כשאני אמרתי עוד
גופי
גופי הפסיק
כשאני עוד המשכתי (ואני עוד המשכתי)
גופי לא יכל
כשל
ואני קמתי ונאלצתי ללכת
וגופי אחרי

נתחיל באספקט החיובי. הכאב הוא הדרך של הגוף להתריע ולאותת לנו.
הגוף שלנו יודע. הוא יודע מה נכון לנו, הוא יודע מתי להפסיק , מתי להמשיך , מהו הגבול , מתי לעצור, מהי הדרך הנכונה, מתי ובאיזו צורה להמשיך.
התפקיד שלנו הוא להקשיב. להתבונן. להבין.
הרבה פעמים זו תהיה חצי מהדרך להפגת הכאב.

אז אם נבחן את הכאב , ונתבונן בו כעל פרודה (מולקולה) –
נראה שהוא מורכב בחלקו מהכאב עצמו שיכול להתהוות בגלל חסימה אנרגטית, עודף / חוסר באחת המערכות, בתוספת של פחד מהכאב ומההשלכות שלו , מותשות מהסבל המתלווה אליו , והלך רוח רגשי לא פשוט שמלווה את התקופה בה נוכח הכאב.
הכאב יכול להיות קשור לבעיה פיזית (שבר , לחץ על חוליה בעמוד השדרה , פגיעה עצבית, דלקת וכ"ו ) , אך גם עלול להופיע כאשר מצבנו המנטאלי או הרגשי לא מאוזן ומייצר ליקוי במנגנון של אחת המערכות בגוף. חוסר האיזון הזה- הליקוי , עלול להוביל לכאב.

ישנן כאבים שמופיעים ללא יכולת לאבחן אותם בכלי האיבחון המערביים, הם מוחשיים מאוד בנוכחותם, אך בבדיקות רפואיות לא ניתן להבין מהי הסיבה הגורמת לכאבים להיות נטועים כל כך חזק בגוף. במקרים כגון אלו, מתווסת אמביוולנטיות רגשית לכאב – "אם לא מוצאים את הסיבה למכאוביי , אבל אני מרגיש אותם כל כך חזק – האם אני מאבד משפיותי? האם משהוא אצלי לא תקין?" (אמר לי אחד ממטופליי...).
גם גבולות הכאב הם נושא שראוי להזכיר.
את רוב הכאבים ניתן לקטלג בגבולות ההגיון:
- כאב בגב התחתון כתוצאה מפריצת דיסק.
- כאב ברום הקיבה כתוצאה מריפלוקס / צרבות / נוכחות חיידק הליקובקטר פילורי
- כאב במרפק כתוצאה מtenis elbow
אבל..
אם אציין את העובדה בה יש כאב שאין בו הגיון?
כאב שלא ניתן להסביר את מבלי להישמע מגוחך קצת?
לדוגמא-
יש לי כאב באמה , אך הוא נגמר מחוץ לעור. אני מרגישה אותו כאילו טיפס 5 קומות מחוץ ליד עצמה , והוא מורגש בתוך כל הטווח הזה של 5 הקומות הדמיוניות מחוץ ליד.
וודאי שאם היינו שומעים אמירה כזו מיד היינו חושבים בסתר ליבנו (או חלילה בגלוי) שמשהוא לא תקין אצל האדם שמולנו (ולאו דווקא ברמה הפיזית שלו...).
אבל כאן בדיוק טמון הסוד.
לכאב חוקים משלו.
לכאב הגיון משלו.
הוא לא למד בבית הספר לרפואה , ולא קרא את הספרות הרפואית שמציגה בעיקר את מה שהיא יודעת , את מה שרואים (או בעין , או בבדיקות למינהן) , ואת מה שניתן להוכיח.
ישנם המון דברים שאנו יכולים ללמוד ממנו.
כשמגיע לקליניקה מטופל , אחד מהדברים הראשונים שאני מבקשת ממנו הוא לא להתבייש ולספר לי הכל.
את כל הדברים שמרגיש וחווה בכל הרבדים – ובעיקר את אלו שחושב שאינם רלוונטיים /את אילו הטיפשיים / הלא קשורים / אלו שאינם נשמעים "נורמליים" ומקובלים / אלו שאין דרך להסבירם.
לדוגמא-
מטופל שמספר לי בבושה שמרגיש בחילה וכאב מוזר בזרוע.
רגע.....
בחילה שייכת לתקלה במערכת העיכול , בקיבה , נכון? מה פתאום בחילה בזרוע?
לא מוכר = לא קיים?
חלילה.
במקרה הזה הכאב והבחילה שהיו לו בזרוע , חלשו על מסלול המעי הגס האנרגטי שעובר ביד , ובאמת לאחר איזון המערכת של הקיבה והמעי הגס – חלפו הבחילה והכאב בזרוע.
כשאני שומעת שהכאב חצה את גבולות הגוף ומורגש ברבדים שאינן נראים לעין – אני מיד נזכרת שהכאב מורכב מפרודות פרודות.
על מנת לאבחן נכון – יש צורך להתבונן בריכוז ובזהירות על כל רבדיו של הכאב.
הרי אם הכאב הרחיב את גבולותיו – הגוף מנסה לומר משהוא שהסברו הוא מחוץ לגבולות התודעה.
יהיה קשה לנתח את הסימפטום הזה בכלים קונבנציונאליים.
יש להקשיב לכאב , ולחפש את התדר הנכון שלו על מנת להבינו במדוייק.
הרבה פעמים אם נחליט לטפל בכאב על פי גורמיו , ונתייחס תחילה להשלכות שלו – לפחד,  להתשה , למוגבלות (שלעיתים היא כלל לא פיזית) , לנוקשות שהוא מביא עימו ורק בסוף נטפל בכאב עצמו – יכול להיות שכבר לא תישאר לנו עבודה רבה.
הסתכלות רחבה מצד אחד , אך מדוייקת וממוקדת מצד שני – יכולה למגר כאבים של שנים , גם אם הם מפושטים , חמורים , קשים ועקשניים.
לפעמים כל הסיפור של הכאב הוא להעביר מסר לנושאו.
אם נושא הכאב לא מסכים/ לא מודע / לא יכול להקשיב למסר , ומחליט להיאבק בכאב או חלילה להיכנע לו –
המטרה תפוספס , ולא תהיה התקדמות.
לעיתים , כאבים של 30 שנה מערכתיים בגוף (כמו למשל בפיברומיאלגיה, או במחלות מערכתיות אוטואימוניות אחרות) –
עשויים לחלוף או להצטמצם בצורה משמעותית ביותר – כאשר מדייקים את ההבנה של הכאב , וסיבת נוכחותו.
ולפעמים , כאשר מבינים מדוע הכאב הופיע , ומדוע "זכינו" בו – הכאב של נפילת האסימון דומיננטי יותר מהכאב הפיזי , אבל דרך הכאב הזה מגיעים לשער שדרכו מתבצע הריפוי.
הדרך- היא החשובה , היא הכרחית לפעמים בתהליך הריפוי,  וכשהכל נעשה מדוייק ונכון – הכאב חולף ובמרבית המקרים לא שב יותר.
חזור לדף המאמרים >>