אני שוכב לי על הגב- כאשר החזון רדום

אני שוכב לי על הגב- כשהחזון רדום-  והקשר לסינוסיטיס.
 
לעיתים מגיע מטופל לקליניקה וכבר במפגש הראשון איתו מציב אתגר .
המטופל עליו אני רוצה לספר – שיתף אותי בחוויית תבוסה.
"תבוסה?" שאלתי....
" מי הביס אותך? ומדוע?"
" אני המביס , ואני המובס" ענה לי.
רוב המטופלים שמגיעים לקליניקה – מגיעים עם מטרה די ברורה (לרוב פיזית) -
אבקש להסדיר את המחזור שלי, יש לי כאבי ראש פעמיים בשבוע כבר 5 שנים , העיכול שלי לא סדיר, יש לי פיסורה כואבת מאוד , הגב שלי נתפס בתדירות גבוהה ומשבית אותי , מערכת החיסון שלי התעייפה ואני חולה הרבה בשנים האחרונות....
"תסביר בבקשה" ביקשתי ממנו , ולבי יצא אליו.  גם מבלי לדעת למה התכוון זו וודאי תחושה לא נעימה להיות במקום שמביס , להיות במקום שהובס , ולהשתבץ בשני המקומות בו זמנית.
" אני מרגיש שהקרב הוכרע. קרב חיי. אני פשוט לא מצליח להחלץ מהמקום הסתמי בו אני נמצא.
אף אחד לא שם אותי במקום הזה , זה אני בחרתי להיות שם – אבל זה לא המקום הנכון לי.
אני ממשיך להסתובב סביב הזנב של עצמי ולא נוקט בשום פעולה כדי להחלץ.
אני נשאר בינוני במה שאני עושה, אני לא פורץ דרך בשום תחום בחיי- לא בחיים האישיים ולא בעבודה , מה שיש זה מה שיש – וזה לא מספיק לי.
אני משועמם , אני עייף, אני אדיש , אני לא ממצה רבע מהפוטנציאל שלי , אני מתנהל מיום ליום ללא שום חזון.
הובסתי. ומי שהביס אותי – זה אני בעצמי."
קודם כל- התרגשתי מהניתוח המדוייק שלו את עצמו , השיר שמיד התנגן באוזניי היה של אריאל זילבר (שכתב יענקלה רוטבליט) :
"אני שוכב לי על הגב
מביט על התקרה
רואה כיצד חולפים ימי
בבטלה גמורה
אני שוכב לי על הגב
חושב, חולם, הוזה
והחיים יפים, יפים
ממש כמו מחזה
 
בלי להיות או לא להיות
אני פשוט ישנו
בלי שום דבר אשר כדאי
למות למענו
בלי תקוה ובלי יאוש
אני פשוט צופה
כמו תייר על העולם
והוא כל כך יפה"
דבר שני- התרגשתי מכך שבחר לבוא לקליניקה של רפואה סינית, והבין שיש לטפל במהות.
אחר כך בתשאול עלה שיש לו סינוסיטיס כמעט תמידי , עירפול מחשבתי וחוסר צלילות , מאבד את הפאנץ' באמצע שיחה , וסובל ממחשבות טורדניות שחוזרות במעגלים ללא סוף.
התחושה הזו של האדישות וחוסר היכולת לנוע , יכולה להיות משולה לביצה.
ביצה בה הכל תקוע , ואפשר לטבוע בה ולהתקע (קצת בדומה למה שמתרחש בתוך הסינוסים שלו..)
בצעירותי ביקרתי בשמורת הטבע Florida Everglades שבמיאמי.
ערכתי שם שייט בתוך הביצה שורצת התנינים.
כשאתה רואה את זה מקרוב –זה מוחשי מאוד- המים העומדים של הביצה , נטולי החיים , נטולי חיוניות , מלאים בעכירות ובתקיעות. נדמה שרק תנינים עם עור של פיל (J ) יכולים לחיות שם בשקט. עור הקרוקודיל מהווה מיסוך משמעותי בין גוף התנין לעכירות המים בהם שט.
נכון שיש שם המון עופות מים וחיות נדירות כאלו ואחרות , אבל אני מתייחסת כרגע לביצה עצמה: זרימה איטית( אם בכלל) , כבדות , בוציות , עימדון, עכירות. אין תנועה , אין צלילות אין בוהק.
במצבים כאלה יש להביא "אקליפטוס" שייבש את הביצה , ויש לתת כוח להתניע תנועה משמעותית.
תבוסה מביאה רפיסות , כבדות, חולשה, תקיעות, עימדון- בדיוק כמו בביצה.
את הדחיפה החוצה משם קשה לעיתים לבצע לבד.
מה שנדרש בטיפול כזה מבחינה אסטרטגית-
-         טיהור הלחות שמערפלת את הראייה של המטופל את עצמו ואת חייו- הפועל היוצא של טיהור הלחות יהיה שיפור בסינוסיטיס
-         חיזוק של האדמה שמהווה מקום יציב שמתוכו או באמצעותו יכולה להיווצר תנועה- הפועל היוצא יהיה שלא תיווצר לחות חדשה , והעוגן של המטופל יינטע כהלכה בקרקעית
-         חיזוק אלמנט העץ שבאמתחתו היכולת להביא תנועה יצירתיות ויצירה לתוך החיים- הפועל היוצא של מהלך כזה, יביא ליצירה של בקרת איכות תקינה וחיונית של העץ על האדמה, כתוצאה מכך האדמה תנוטר כהלכה ותתפקד כפי שהיא אמורה לתפקד בצורה מאוזנת.
-         חיזוק וזיקוק של המתכת שתביא בהירות , ידיעה מה נכון ומדוייק – פועל יוצא של מהלך כזה כולל נגיעה בזירת הפגיעה ( הזירה שמקושרת לאיברי המתכת נמצאת בין השאר בפנים ובאף)
-         ובעיקר טיפול בלב- שמהווה את הקיסר השולט בממלכת הגוף.
כאשר ללב טוב , והוא מרגיש נוח ונמצא במקומו – כל הממלכה מורווחת מכך.
כאשר הלב באדישות- "בלי תקווה ובלי ייאוש אני פשוט צופה...." – העבודה להשבת ההומאוסטזיס לגוף- קשה יותר.
טיפול עמוק במהות ובשורש של הדברים הוביל למיגור הסינוסיטיס.
אם היינו מטפלים בסינוסיטיס עצמו – ורק בו – סביר להניח שלאחר הטבה מסויימת הבעיה היתה חוזרת ונשנית.
לאחר מספר טיפולים , המטופל לקח פיקוד על חייו , התחיל ללמוד משהוא שהיה קרוב לליבו , התחיל בתהליך של יצירה מחודשת של מיצובו בתוך חייו. היו לזה המון השלכות , והוא עדיין בתוך התהליך , אך מצבו המנטאלי כבר לא ביצה.
"האקליפטוס שנטע" – עושה את העבודה , והוא במקום אחר מבחינה מנטאלית. כבר לא באדישות.
והסינוסיטיס? מאחורינו...
בריאות טובה!
 חזור לדף המאמרים >>