בעצם, סוללת מנהיגים.
החל מהמלך , או המקבילים לו- הנשיא או ראש הממשלה , וכלה בשרי הממשלה, חברי הכנסת, הדוכסים , האצילים , היועצים , מקבלי ההחלטות – מוטת השלטון.
כל אלו מהווים את מקור הסמכות שמוביל את המדינה בהתנהלותה.
ומה קורה בממלכה הפנימית האישית של כל אחד מאיתנו?
מיהו מקור הסמכות ששולט בממלכת האדם האינדבידואלי?
פעמים רבות אני שומעת בקליניקה אנשים שאיבדו את מקור הסמכות והמשמעות שלהם , ומתבססים על מקור סמכות חיצוני שמנווט אותם.
לדוגמא
• מטופלת שכאשר אני שואלת אותה מהי תזונתה – עונה בתשובתה מה היא מכינה לילדים שלה לאכול / או מה הילדים שלה אוהבים או לא אוהבים לאכול.
היא אינה בוחרת לבשל על פי צרכיה החיוניים לה מבחינה בריאותית– אלא על פי רצונות הילדים שלה. לעצמה כבר לא נשארות לה אנרגיות. אין קול פנימי שמחליט היכן היא ממוקמת בסדר העדיפויות.
• מטופל שבת זוגו קבעה באופן חד צדדי כיצד תתנהל משפחתם , וכיצד יחונכו ילדיהם המשותפים , והוא איבד מולה את הקול הפנימי שאומר לו- שנעשות טעויות עקרוניות עבורו מול ילדיו. אין בכוחו לדבר מולה ולהשמיע את רצונותיו והוא מתמלא בתסכול שמתבטא בסימפטומים פיזיים או רגשיים – מנטאליים.
• מטופלת שכבר שנים רבות מחזיקה בסודיות את המציאות בה עברה התעללות ע"י בן משפחה אך בגלל שיקולים חברתיים / משפחתיים ופחד , לא חושפת את סודה , ולא משתחררת מהעול של ההסתרה והכאב שעברה. אינה מתנהלת לפי קול פנימי , אלא לפי דפוסים חיצוניים
• מטופל שמרגיש רגשות אשמה כבדים כבר שנים רבות על כך שלא מימש את עצמו כפי שחלם , אלא הלך בנתיב הציפיות ממנו ממשפחתו, ופיספס את חייו
הזדמן לי להאזין להרצאה של פרופ' יובל נוח הררי (מחבר של רב המכר הבינלאומי קיצור תולדות האנושות) על המהפיכה ההומניסטית , ושמחתי לגלות שהנושא של החשיבות העצומה בהקשבה לקול הפנימי – נידון גם בהרצאות היסטוריות , ונחשב למהפכה של ממש – המהפכה ההומינסטית.
עיקר ההרצאה עוסקת בשינוי התפיסתי שבו עבר מקור הסמכות והמשמעות אל תוך האדם פנימה – אל מה שהאדם מרגיש , אל מה שהאדם עצמו רוצה ולא שום מקור חיצוני אחר.
נוצרה שאלה- איפה בתוך האדם אנחנו צריכים לחפש את מקור הסמכות והמשמעות , והתשובה היא
הקול הפנימי של כל אדם ואדם.
התרגשתי לשמוע את הניתוח של פרופ' הררי על ההמנון של המדינה שלנו , ולרגע חשבתי לי שהוא לגמרי מדבר לפי התפיסות של הפילוסופיה הסינית :
פרופ' הררי מאיר באלומה את המשמעות של ההמנון , ומראה שמקור הסמכות והמשמעות העליון שמוזכר בהמנון של מדינת ישראל הינו- החוויה האנושית , ורגשותיהם של בני האדם ,
אפילו עצם השם של ההימנון שלנו – הוא שם של רגש – תקווה.
וזה מתחבר בצורה כל כך יפה לתפיסתם של הסינים שטענו שהרגשות והמחשבות מהווים את המהות הפנימית של האדם ולכן חשוב להבין את מחוללי המחלה הפנימיים- הרגשות, על מנת להבין את האדם.
גם קונפוציוס טען כי " הפגם של אדם נעוץ בסוג מחשבותיו ורגשותיו", ואמר: "התבונן בפגמים ותדע מה סגולותיו (של האדם) " קונפוציוס.
ואם נחזור לפרופ' הררי , הוא מבאר את ההמנון כך-
קיום המדינה שלנו על פי ההמנון ,תלוי ברגש אנושי !
רגש שנמצא בתוך האדם ולא במקור חיצוני– בלב פנימה! התקווה.
"כל עוד בלבב פנימה נפש יהודי הומייה.....
עוד לא אבדה תקוותינו , התקווה בת שנות אלפיים..."
הגישה הסינית מדברת על אותו רעיון –
ישנו קיסר אחד לממלכה-
הממלכה זה האינדיבידואל הפרטי- האדם , והקיסר הוא הלב.
בתוך כל אדם פנימה שוכן קול פנימי אישי שמהווה מקור משמעות וסמכות, אותו קול פנימי הוא חופשי ובעל חירות. הוא מושפע אמנם מדברים שקורים בחוץ אך ישנו חופש בחירה מוחלט – מה טוב לי ומה לא, מה אני רוצה ומה לא, מה אני מסכים ומה אני לא מסכים.
לאף אחד אין גישה אמיתית לתוך המרחב השמור הזה של קיסר הממלכה הפרטי של האדם , אף אחד אינו יכול לשמוע את הקול הפנימי של אדם מלבדו , ולכן אף אחד לא יכול לקבל את השליטה על המקום הפנימי הזה.
האדם היחיד שיכול לקבל את השליטה מתוך חירות – זה האדם בעצמו.
וזה בדיוק אחד הדברים שצריכים להיות מונחלים בקליניקה בבואנו לטפל באדם.
חזור לדף המאמרים >>
