לחנך את התודעה

אחת מצורת הבילוי המועדפות עליי ביותר היא הופעות מוסיקה חיות.
ללכת להופעה של אומן שאני מחוברת למוסיקה שהוא יוצר , למילים שהוא מחבר מתוך האמת שלו, מתוך הדרך שעבר בחייו,
הרגעים על הבמה בהם הוא נותן את נשמתו , חושף את קרביו , ומשתף בפתיחות דרך האומנות שלו את מי שהוא מבפנים –
כל אלו גורמים לי לריגושים מכף רגל עד ראש.
אני מחוברת עד גרעיני התאים של גופי אל היוצר שמופיע על הבמה, ולמשך שעתיים חיה אותו , מתרגשת איתו ,
ומקבלת פרספקטיבה של אדם אחר , שזר לי בעצם- על החיים.

הזרות הזו מתעתעת , כי דרך שיריו של אדם- ניתן באופן יחסי להיחשף אליו באופן קרוב ביותר,
ואני מוקירה תודה על הרגעים בהם האומן בוחר לשתף אותי (הקהל) באינטימיות של חייו הפרטיים.
נכון, לא כל זמר כותב את שיריו , ונכון- לא כל משורר / סופר / מחזאי /תסריטאי -  כותב כתבים אוטוביוגרפיים בהכרח –
אבל אליי זה מתחבר , ולראות את זה קורה על הבמה- יוצר אצלי רגעים קסומים של חיבור של זרות אינטימית מאוד שמאירה לי מקומות בחיי הפרטיים.

הרגע הראשון שפוגשים בדרך כלל את בימת ההופעה הוא רגע מאוד ערום.
עמדות הנגנים מיותמות מהמוסיקאים , כלי הנגינה ניצבים על הסטנדים מוכנים,
התאורה מעומעמת ומוצנעת מאוד לעומת כל המופע האור קולי שיהיה בהמשך,
ומגיע הרגע בו עולה איש צוות ומכוון את הגיטרה.
מדוע? הרי וודאי שהתבצעה חזרה גנרלית לפני ההופעה והאומן המבצע ניגן בגיטרה מכוונת , הלא כך?

העץ ממנו עשויה הגיטרה ואף מיתריה מושפעים ורגישים מהמון דברים.
האקלים למשל (חום, לחות...) יכול לשנות את הטון של הצליל ואז יישמעו זיופים.
נדרש כיוון של כלי הנגינה בסמוך להופעה על מנת שהצליל יישמע מדויק.

והאדם?
אדם זקוק לכיוון בדיוק ובאותו אופן שגיטריסט זקוק לכוון את מיתרי הגיטרה , או באופן בו פסנתרן נזקק לכיוון הפסנתר.
בדיוק כפי שכיוון הגיטרה בדקות האחרונות לפני ההופעה אינו גורע מהיותו אומן, ולא מוריד כהוא זה מהיכולות שלו – כך גם האדם.

אנו נזקקים לכיוון.
הכיוון יכול להיות פיזי, מנטאלי או תודעתי.
הגוף שלנו מושפע.
מושפע מהתזונה , מהאקלים (קור, חום , רוח , לחות , יובש...).
מושפע מהגיל , מהתהליכים ההורמונליים , מושפע מהרגשות , מהעכבות שלנו, מהקיבעונות , מדפוסי ההתנהגות , מהמחשבות ,
מהלך הרוח הסובב אותנו, מהאקלים אשר ננשב לכיוון שלנו ( האם אנו מוארים באהבה? האם אנו נמצאים בתוך סביבה העוינת אותנו?
האם אנו אהודים? האם רודים בנו? האם אנו מאכזבים את מישהוא קרוב? )

כל מימד כזה של השפעה – משפיע על ה"צליל" שנפיק בסופו של דבר
(וכמטאפורה לכלי הנגינה- נוכל לבדוק האם אנו "מזייפים" או שהצליל שלנו מדוייק!)
ה"צליל" שלנו יבוא לידי ביטוי בבריאות הפיזית , בשלווה הנפשית , בחיוניות, במצב הרוח ,באיזון הכללי שלנו,  בפעילות ההורמונלית שלנו , בבריאות הכללית.

כיצד "נכוון" את הצליל שלנו?
במישור הפיזי – ישנה התזונה הנכונה, הפעילות הגופנית , תמיכה בצמחי מרפא באם יש צורך , תנועה בהתאם לצורך ( פלדנקרייז , טאי צ'י , צ'י קונג וכ"ו ).

במישור המנטאלי / תודעתי / רגשי / נפשי –
לעתים יש לכוון את התודעה שלנו על מנת לחזור לדיוק.
כיוון על מנת לאזן , על מנת שנוכל לחזור להפיק את הצליל הכי מדוייק שאנחנו מסוגלים לייצר ולהוציא מעצמנו.
וזה לא פשוט בכלל.
וחשוב להבין שלכל אדם הצליל שלו.
מה שיישמע זיוף לאחד – יהיה צליל טהור וזך לשני.

כולנו שבויים בתוך דפוסים. דפוסי מחשבה , דפוסי התנהגות.
מעטים מאיתנו גמישים ומסוגלים להתעדכן ולעדכן מחדש את התודעה שלהם בהתאם למצב נתון. בדרך כלל במצבים מעין אלו- ישנה התנגשות.
ההתנגשות הזו מייצרת כאב.
מאחר והחיים דינמיים, לא צפויים, לא תמיד הולכים בדיוק בדרך בה אנו רגילים לה – נדרשת מאיתנו היכולת להתעדכן.
היכולת לחנך את התודעה שלנו להסתגל מחדש בכל פעם שיש צורך.

על מנת לחנך את התודעה נדרשת עוצמה פנימית , רצון לצעוד קדימה ורוח חיובית שמייחלת לשיפור תמידי ועולה בגרף ההתקדמות שלנו.
חיבור לידיעה הפנימית , שימוש בטכניקות שונות על מנת לנווט את התודעה לכיוון הרצוי.
על מנת להיות פרקטית , אתן דוגמא / טיפ שעשוי לעזור בנקודות הקריטיות :
מי מכם שראה הארי פוטר , וודאי זוכר שבאחד מהסרטים היה שימוש ב"חדר נחיצות".
"חדר הנחיצות" – היה חדר שהופיע משום מקום ברגעים הכי הכי קריטיים  בהם הארי וחבריו היו זקוקים למקום להתייעצות ולסיעור מוחות
וגיבוש טקטיקות פעולה ואסטרטגיות מעשיות כנגד ה"אויבים"  שרודפים אחריהם באותם הרגעים.
חדר הנחיצות היה מופיע , הם היו בתוכו, מבחוץ לא ניתן היה להבחין בשינוי במבנה המקורי , החדר היה נסתר , ובזמן אמת – הארי וחבריו הרוויחו זמן יקר בעוד לאויבים לא היה מושג וחצי מושג היכן הם.

ברגעים בהם אנו מרגישים בחיי היומיום במצוקה , במבוך תודעתי , בפרשת דרכים סבוכה, או בנקודה בזמן בה התודעה איבדה את יציבותה –

נוכל לבקש את הגחתו של "חדר נחיצות" דמיוני שכזה לתוכנו.
נוכל לאחסן בו עזרים שיועילו לנו ברגעים לא פשוטים שלנו, נוכל לקבל בו מקלט של שקט ורוגע על מנת לארגן את התודעה מחדש ,
לסדר את המחשבות בצורה יעילה , לקבל רגעים של ריכוז על מנת להתארגן מחדש על כיוון חשיבה , כיוון פעולה.
אם נשכיל לאחסן בחדר מבעוד מועד עזרים- נרוויח :

למשל – מגירה ובה תזכורות לערך שלנו ולאיכויות שבנו.
במידת הצורך כשהדימוי העצמי "יחרוק" ויתעתע בנו- נוכל לפתוח את המגירה ולעיין בכל מה שאיפסנו שם , ולהיזכר בערך הגלום בנו ולהתחזק.
נוכל לשמור בחדר הנחיצות דברים שיעזרו לנו לקהל החלטות –
מגירה ובה יאופסנו מילים שנאמרו לנו בעבר על ידי אנשים שאנו מעריכים ועשויות לחזק אותנו, לתמוך בנו , וללטש את המקומות שזקוקים לליטוש באותם הרגעים.
מגירה נוספת יכולה להיות מגירה ששואבת לתוכה כל מה שנכנס.
לתוך מגירה כזו נוכל לרוקן דפוסים מעכבים, מחשבות טורדניות, חוסר בטחון , פחדים וחרדות.
ברגע האמת , כשנזמן את חדר הנחיצות , כבר נדע שישנה המגירה השואבת – ונרוקן לתוכה את כל מה שממסך את הכיוון שלנו.

אדם זקוק לכיוון בדיוק כמו שנגן גיטרה זקוק לכיוון מיתרי הגיטרה לפני הופעה. זה לא גורע מהיותו אומן, לא מוריד כהוא זה מהיכולות שלו.
להיפך-
הצליל יהיה מכוון , מדוייק , וייפול על האוזן מלוטש כיהלום.