מילים מחכות לחשיפה

כשהייתי ילדה הייתי תולעת ספרים.
היתה לי מעין "תחרות" חיובית עם חברת ילדות שלי (שמאוד אהבתי)-
מי תצליח ותקרא את רוב הספרים בספרייה.
לכל ספר היתה כרטיסייה ובה הופיעו השמות של אלו שהשאילו את הספר.
כך היינו יודעות- מי מופיעה ביותר ספרים.
אהבתי מאוד לקרוא.
נכנסתי לספר וגיליתי עולם, לעתים הייתי בטוחה שאני היא הדמות הראשית ובעצם כל הסיפור נכתב עליי.
נדהמתי לגלות את הסימביוזה שקשרה ביני לבין הגיבורה / הסיפור.
ימים שלמים הייתי מתהלכת בתחושה שאני חלק מהעלילה , חיה את התקופה והסיפור.
אחר כך בבגרותי אהבתי לקנות את הספרים.
התחושה שכל המילים שקראתי בספר מאופסנות אצלי בבית בספרייה ומאפשרות לי נגישות אליהן בכל עת– היתה תחושה מצויינת.
הידיעה שבכל רגע נתון אוכל לחזור לעולם הסיפור ולקרוא שוב את הרגעים היפים  המרגשים המעצימים המחכימים המעניינים של הסיפור – נסכה בי שמחה והתרגשות.
כאשר אני עוברת ליד חנות ספרים תמיד אמצא את עצמי בתוכה.
גם אם הייתי בדיוק בדרכי למקום מסוים וזמני דוחק –
תמיד יהיה מצב שהיא תופיע לה פתאום ותתייצב בדרכי.

כאלו הן חנויות ספרים, הן בוחרות אותי ולא אני אותן.

וכאשר אני נכנסת לחנות הספרים לרגע הספרים מצטיירים לי כאילו עברו תהליך האנשה-
ואני ממש יכולה לראות את המלים קופצות מהספר ומנסות למשוך את תשומת לבי.
המילים שבתוך הספרים מחכות.
מחכות שמישהו יפתח את הספר ויאיר אותן,
יחשוף אותן, יוציא אותם לאור.
ועד רגע החשיפה , הן מחכות בשקט ובסבלנות .

אני מאמינה שברגע החשיפה , לא רק הקורא מרגיש התרגשות ועניין , אלא גם הספר מרגיש התרגשות.
התרגשות מכך שהמילים מתאווררות ממנו אל העולם, וגם מהסיבה שאת כל המילים שאצר בתוכו הוא משאיל לקורא ומשפיע עליו.

אנחנו האנשים דומים לספרים.
סיפור חיינו המתהווה, נרשם ברשומות המוטבעות בנו בגוף ובנשמה.
גם בנו, לעתים ישנה תחושה כאילו הסיפור שלנו מחכה להיחשף , להתאוורר , להיות מסופר.
הרבה מאוד סיבות אוצרות לעתים את הסיפור בתוכנו , ולעתים אף עוצרות אותו מלצאת –אף על פי שדווקא יציאתו החוצה עשויה להועיל לנו.
ההטבעה של הסיפור בתוכנו עשויה להעצים אותנו ולשמש לנו כלים להמשך, אך במצבים אחרים היא מטביעה חותם לא חיובי , ומייצרת צלקת.
הגוף מחכה (בדומה לספר) שמישהו יפתח את הסיפור ויאיר אותו , יחשוף אותו , ויאוורר את מה שנקבר בנו פנימה.

בהיותו נבון- הגוף יודע להתריע על עומס בצורת כאב או מחלה או מצב רגשי לא חיובי.
כשם שהחשיפה מאירה את המילים ועושה להן טוב-
כך גם הסיפור המוטבע עמוק בתוכנו יואר ויתאוורר אם נאפשר לו את זה.
פעמים רבות לאחר שאנו חושפים את שנטבע ונרשם בנפשנו- תחול הטבה במכאובים,  במחלה , או במצבנו הנפשי/ רגשי.
החשיפה וההארה של החוויות שלנו- עשויה להעלות למודע (כשם שהמילים הנחבאות בסיפור מוארות ברגע הקריאה) תכנים שאולי לא טופלו כראוי,
או לא עובדו כראוי ברגע התרחשותם , וחשיפתם מהווה טיפול שעומד בפני עצמו.

לא פעם, בזמן שיחת ההיכרות בטיפול הראשון בקליניקה,
אני מרגישה שאפילו עצם השיחה על ההיסטוריה של האדם- כבר עושה סוג של איוורור, ומעלה למודעות דברים שנחבאו שם קודם .

מילים מחכות לחשיפה.
סיפור מחכה להישמע.
חוויות מחכות לעיבוד.
רשמים מחכים להיטמע בצורה חיובית.
הוצאה לאור- לעתים היא כל ההבדל בין בריאות לחולי.