קליפה ריקה

קליפה ריקה.

כאשר אנו ניצבים מול מונומנט היסטורי, אנו חשים את האנרגיה של המקום, חשים בעוצמה או בדלות, מרגישים התפעלות או חוסר חיבור, אך בכל מצב אנחנו תגובתיים באיזשהוא אופן למקום בו אנו נמצאים.
ברפואה שבה אני מאמינה, קוראים לזה צ'י .
קורה לי לא מעט בקליניקה שאני מסבירה למטופל מהו אותו הצ'י.
עם השנים הבנתי, שמוטב להסביר פחות ולאפשר למטופל לחוש בצ'י- יהיה זה ההסבר הטוב והמשמעותי ביותר .

את הצ'י יש לחוש.
הצ'י שמגלם בתוכו את אנרגיית החיים הספוגה בכל חומרי ההזנה הרוחניים והפיזיים שיש לאדם, ואשר זורם בתוכנו בדיוק כשם שהדם זורם בעורקים.

כאשר אנו מסתובבים בעולם, אנו פוגשים בצ'י בכל מפגש שלנו עם אדם אחר, עם מצב מסויים , עם מקום.
הצ'י שלנו יכול להתמזג ,או שלא , עם האחר.

אז עכשיו, כשפחות או יותר הבנו מהו צ'י, אשתף אתכם בחוויות שלי מהקולוסאום ברומא.

אותו קולוסאום שנבחר להיות אתר מורשת עולמית של אונ"סקו , שנבחר להיות אחד משבעת פלאי תבל החדשים....
זו הפעם השנייה שאני נכנסת לקולוסאום המרשים והעצום,
(אחת מיצירות האדריכלות הנחשבות ביותר בעולם), וחשה ברגע כניסתי פנימה תחושה קשה של מועקה, סוג של אנרגיה (צ'י) קשה שאינה מאפשרת לי לנשום , תחושה חריגה שמציפה אותי.

ה"קליפה" של המבנה אכן מאוד מרשימה מבחינה אדריכלית, אך "תוכנה" עמוס בצ'י של סבל ומוות, נהרות של דם שנשפכו בתוך החלל, תחושה צ'י קשה.
כשאני מסבירה למטופל מהו צ'י, לעיתים אפילו היכולות הוורבליות שלי לא יעמדו כנגד התחושה- חווית התחושה של הצ'י על ידי המטופל עצמו.
גם כאן זה כך .
כל סיפורי ההסטוריה, כל המילים המדממות על גבי דפי הספרים, לא משתווים לתחושה שאני מרגישה פיזית בשהותי בחלל הזה .
תחושה כאילו אפשר לגעת בהסטוריה בידיים ולהרגיש את הסבל וההתעללות שספגו האבנים במקום .
את אותה התחושה בדיוק הרגשתי בטיולים במקומות שונים באירופה.
הצ'י של היבשת הזו, הספוגה בדם של העם שלנו- הוא צ'י קשה.
הספר שלקחתי איתי לנסיעה הוא "האדם מחפש משמעות" ויקטור פראנקל.
מבלי לדעת, וממש במקרה,
אתמול היה יום השנה לשחרור איטליה מעול השלטון הנאצי.
היה זה יום חג, ורבבות איש היו ברחובות.
השילוב של חוויותיו של פראנקל ממחנה הריכוז, עם הדריכה על אדמת אירופה ביום חג השחרור היה משמעותי מאוד עבורי.

יום השואה מתקרב, אני שמחה שהזדמן לנו להיות כאן באירופה עכשיו ולצקת את הצ'י שלנו לתוך האדמה . לצקת את הנוכחות שלנו, לצקת קידמה, אנרגיה חיובית וטובה של אהבת האדם והזולת, כמיהה לשלום אמיתי, כמיהה לאהבה הדדית ללא הבדלים.
פשוט אדם לאדם.
לא זאב, לא אדון ומשרתו, לא גזע מובחר ונחות, לא שחורים ולבנים, לא גברים ונשים, לא סטרייטים והומופובים, פשוט אדם לרעהו. חיה ותן לחיות.
הקליפה, צריכה להיות מלאה בצ'י איכותי, מלאה בעולמו הפנימי העשיר של הפרט , וכשנחבר את כל הפרטים יחד- נקבל שלם טוב יותר( בטוח שטוב יותר ממה שהיה בהסטוריה שלנו).

ואם לחבר לפסח-
החירות היא פנימית.
אדם צריך שיהיה בו רצון משלו, דעה משלו , ערך פנימי, מחשבות ודמיון .
"העוצמה של החיים הפנימיים סייעה לאסיר למצוא מחסה מפני הריקנות, השיממון והדלות הרוחנית של הווייתו.
משניתנה הרשות לדמיון-
הוא השתעשע במאורעות העבר, ולאו דווקא במציאות הבלתי נתפסת שלו עכשיו" (פראנקל)
זו חירות אמיתית.
כך היא צריכה להתקיים, ואז הקליפה תהיה מלאה❤