הישורת האחרונה

 
הישורת האחרונה
נובמבר 2015 היה החודש האחרון שלי עם סבתא שלי .
סבתא היתה אשה שנוכחותה בחיי היתה משמעותית וקרובה עד מאוד.
היא היוותה לי דמות משמעותית, מודל להערצה , עמוד תווך.
היא היתה מבחינתי הרף הגבוה שאליו אני שואפת להגיע.
חסרונה מורגש אצלי בכל יום שעובר, נוכחותה המעצימה , המרגיעה, המחבקת , המצחיקה והאופטימית היא משהוא שאני עורגת אליו מדי רגע ביום שלי.
 
כשכתבתי את ה- " הישורת האחרונה" באותו נובמבר 2015 – עדיין לא ידעתי שתוך חודש היא כבר לא תהיה שם איתי.
לא ידעתי שתוך חודש אאבד אבידה משמעותית כל כך.
לא ידעתי שאאלץ להעביר אותה למימד אחר על מנת לשמר את הקשר הכל כך קרוב שלנו.
לא ידעתי שחודש לאחר מכן כשאשים את היד שלי על הדופק שלה וארצה להקשיב לה-לא אמצא אותה שם .
האשה עם הכי הרבה ניצוץ חיים שאני מכירה – תשכב שם עם הכי הרבה סוף בדופק שלה – וכל זה מתחת לאצבעות שלי.
לזכרה של האשה שאני מעריצה ומתגעגעת אליה עד מאוד –
סבתא רבקה גלעדי שלי.
 
הישורת האחרונה-
במצבים רבים בחיים שלנו ברור לנו המסלול , ברורה לנו הדרך ומתוכה - ברור לנו מהי הישורת האחרונה.

כשאנחנו במסע בצופים או אחר כך בטיול הגדול-
 ברור לנו מתי נגמר המסלול, ברור לנו שאחרי העליות בוא תבאנה ירידות (כפי שנהגנו לשיר כשהיינו ילדים) ,
ואחר כך כשאנחנו עולים על מסלול החיים-
ברור לנו מתי מסתיים מסלול הלימודים שלנו, ידוע לנו מהי הישורת האחרונה בהריון,
ובכל שלב כמעט בחיינו נהיר לנו מהו הטיימינג של הישורת האחרונה, ואנו נערכים ומתארגנים אליו בהתאם.
נערכים ,מתכוננים, מתכווננים, מתרגשים , מצפים , פוחדים , לוקחים הרבה אוויר כשיודעים שהישורת האחרונה היא קשה וצריך לתת פוש אחרון.

אבל יש מצבים בהם אנחנו בישורת האחרונה מבלי לדעת שאנחנו שם.

אנחנו חווים את המציאות מבלי לדעת שבעצם עוד רגע וזה נגמר, מבלי שהתארגנו, התכוננו, התכווננו, עיכלנו, הבנו, ובעצם רק בדיעבד אנחנו מבינים-שזה היה הרגע...
הרגעים האחרונים שלא יחזרו.
הרגעים האחרונים שאולי לא ניצלנו כראוי.
הרגעים הקסומים האלה של הזמן שעומד להסתיים ואולי משאיר שאלות, או דברים שרצינו לומר, או רצינו לחוות או היינו צריכים לעבד ולעכל.

זו קלישאה מה שאומר עכשיו.... אבל באמת שצריך להתייחס לכל הרגעים שלנו כאילו היו הישורת האחרונה.
למצות כל רגע עד תומו.
לזקק כל שנייה שעוברת ולהוציא ממנה את האיכויות שיש בה.
ללמוד מכל דבר ומכל אחד את מה שיש לו ללמד.
לקבוע תוכניות לעתיד (כולל פגישות עתידיות בגלגול הבא(
ותמיד למצות את הכי טוב שאפשר מכל רגע שיש
(הרגעים היפים, הפחות יפים, הקלים והקשים כאחד).
קלישאתי או לא....זה משנה?
יש קלישאות שבהן אמת צרופה ...