לונדון תימס אל התמזה לפני ש

לונדון תימס אל התמזה לפני ש-
לפני שאוותר.
לפני שאכנע.
לפני שאשבר.
קודם- לונדון תימס אל התמזה.

נסו פעם לקחת ביצה , לשבור אותה לקערה – ואז נסו לקחת את החלמון מתוך החלבון בידיים.
יותר מזה- האם קרה לכם פעם ששברתם ביצה לקערה וחלקיק מהקליפה נחת פנימה?
נסו לדמיין האם הייתם מצליחים לשלוף אותו משם ביד.
הביצה הטרייה- כל כך רכה חמקמקה וצמיגית- עד שלא מאפשרת את זה בקלות.
לעומת זאת- כאשר הביצה מבושלת- אין כל בעיה להפריד בקלות חלבון מחלמון אפילו בידיים. לא נדרש כל מאמץ מיוחד על מנת לעשות זאת.

החמקמקות של הביצה הטרייה מזכירה לי פעמים רבות את הפנימיות שלנו כאשר אנו לא "מבושלים" מספיק,
כאשר אנחנו לא אסופים מספיק, לא מדוייקים עם עצמינו ועם הנכון לנו, לא מגובשים ברצונות שלנו,
לא בטוחים במהות ובהוויה הנכונה לנו- לא סגורים עד הסוף על ה"אמת" שלנו, לא נותנים מספיק דגש ל-"אני שיודע".

לעומת זאת, כאשר אנו "מבושלים" כהלכה , מגובשים ושלמים עם הדרך / הרצונות / המהות-
אנו עוברים ממצב צבירה של ביצה טרייה צמיגית חמקמקה שקשה לתפעל – למצב צבירה של ביצה מבושלת , אסופה , ויציבה.
תהליך הבישול הזה הוא תהליך שאנו עוברים בכל עת במהלך החיים.
כאשר אנו נדרשים לנחישות בצעדי חיינו, אנו זקוקים לביצה הפנימית החמקמקה והצמיגית שתתבשל תתמצק ותתייצב על מנת לסייע לנו לגייס נחישות וחוזק פנימי.

כאשר הנרי השמיני הצהיר על אהבתו לאן בוליין (חרף ההתנגדות הרבה שרחשה מסביבו לגבי היחסים של שניהם) – הוא אמר לה:
"לונדון תימס אל התמזה לפני שאפסיק לאהוב אותך".

אם נשים בצד את הסוף של הסיפור של שניהם (הוא הוציא אותה להורג....) ,
ונתמקד ברגע ההוא בו ניתנה ההצהרה הזו –
הוא היה מאוד נחוש והחלטי ומגובש לגבי רחשי לבו , והנחישות שבו- גברה על כל מתנגדיו.
הביצה הפנימית שלו היתה מבושלת כהלכה!
במקרה של הנרי השמיני היו עוד אי אלו החלטות נחושות שקיבל- הפרדת הכנסיה מהסמכות של האפיפיור וכ"ו.
( אין ללמוד מהדוגמא על התנהגותו  , אך ניתן ללמוד על נחישות מיוצבת מאוד !)

נחישות פנימית זו כאשר היא מופנית למחוזות חיוביים- משרתת מאוד את הנושא אותה בחובו.
במצבים בחיים בהם אנו נדרשים להיות חזקים / אסופים / מעוגנים / מקורקעים / יציבים – ומשהוא נחלש בנו מבפנים –
החולשה הזה גורמת לנו להיות פחות מעוגנים , ומאפשרת (מבלי שנתכוון) לפחדים ולחרדות לחלחל פנימה , מאפשרת זכות קיום לטפילים אנרגטיים כגון מחשבות שליליות או מחשבות " מורידות".
כשאנו מאפשרים ונותנים מקום ומרחב לחולשה להתבסס בתוכנו- אנו בעצם מארחים את האויב בביתנו.

לציפור הנפש יש מגירות (כך כתבה ודמיינה עבורינו מיכל סנונית).
אם היינו יכולים לחנך את התודעה שלנו להכניס את הטרדות למגירת הטרדות , את הפחדים למגירת הפחדים , את החששות למגירת החששות , את חוסר ההחלטיות למגירת הלבטים-
היינו מסוגלים להצליח לבשל את הביצה הפנימית ולשנות את מצב הצבירה שלה.

"לונדון תימס אל התמזה לפני ש-"
משפט רומנטי , הירואי , הסטורי , משפט שמשרה תחושת רוגע , תחושה של הכל אפשרי , תחושה שאין איום מאף דבר , תחושה של שליטה במצב.
וזה מה שאני מאחלת לכולנו לשנה החדשה.
שנה טובה.