חילוני עד כאב

היאחזות חסרת פשרות בדעות ועקרונות היא מצב לא רצוי, אך היא אופפת אותנו בחלק מהזמן (מי יותר , מי פחות..).
מצב זה יכול להיות קשור להרגלים חשיבתיים , עקרונות מונחי חינוך או ערכים שקיבלנו בבית או בחברה שהתחנכנו על פי ערכיה .
לעיתים ההיאחזות משקפת משהוא שננטע בהוויה של האדם , והפחד ,אי הרצון ,או חוסר היכולת לשחרר אותו - גורם לתקיעות שממנה מתפתחת תחלואה.
החשיבות של האמונה היא גבוהה מאוד.
לא כל כך חשוב מושא האמונה בעיניי, אבל היכולת להאמין היא חשובה מעין כמוה.
אדם שאינו מאמין נשאר תקוע בעמדותיו, בדלת אמות שלו, והוא נשאר מצומצם.
חילוני עד כאב.
הצמצום מתאים ונכון במצבים בהם אנו רוצים לזקק , להוציא את המוץ מן התבן , להבין בצורה משמעותית, ולקבל החלטות מדוייקות מתוך מקום רחב.
אם נקודת הפתיחה צרה , ויש התנגדות לפתיחת הראש והלב למחוזות חדשים – האדם בבעיה.
אמונה יכולה להיות באלוהים כזה או אחר , אמונה בערכים כאלו או אחרים , אמונה באדם מסויים וביכולותיו, אמונה במנהיג, אמונה של אדם בעצמו , אמונה של אדם ברעהו ,אמונה בחזון , אמונה בעשייה.
הבעיה העיקרית שאני רואה בקליניקה היא בדרך כלל בחוסר אמונה של אדם בעצמו.
מתוך "דתי, לא דתי, וחילוני"- מאמר שכתב יזהר סמילנסקי :
" לא די להיות לא-דתי כדי להיות חילוני.
ההבדל אינו רק כהבדל שבין שלילה וחיוב, ולא רק כהבדל שבין סביל ופעיל –
אלא כהבדל שבין מציאה לאיבוד."
המשפט האחרון מאוד משמעותי בעיניי.
ההבדל בין מציאה לאיבוד. אני מוצאת המון חוכמה במסקנה הזו.
כאשר אדם מאבד אמונה הוא נחסם , ובמידה מסויימת מתעוור.. הוא מאבד.
לפעמים יש עוד כל כך הרבה מה להראות לו – אבל קשה לו לראות.

יש ואני נתקלת בהתנגדויות מסוגים שונים בקליניקה:
אנשים שאיבדו אמון בגופם ומרגישים שהוא בוגד בהם שוב ושוב.
אנשים שאיבדו את האמונה שמגיע להם לאכול אוכל מבושל ומזין , והם לא יבשלו אם זה רק עבורם.
אנשים שאיבדו את האמונה שמגיע להם לנוח ולחזור מוקדם יותר מהעבודה בשעה סבירה.
אנשים שאיבדו את האמונה שבכל גיל מותר לרצות לממש את החלומות , ושמותר לחלום ולפתח יצירתיות מעבר למה שהם עושים ביומיום בעבודה שלהם.
אנשים שאיבדו אמונה שאפשר גם אחרת. למשל- לא לקבל את זה שיש מיגרנה קבועה אחת לשבוע , או אלרגיות שמופיעות תדיר באביב.
אנשים שאיבדו את האמונה שמגיע להם לעמוד איתנים מול מי שעושה להם רע ומזיק להם.

אנשים שאיבדו את האמונה במקצוע שלהם , בבני הזוג שלהם , במשפחה שלהם.
אנשים שאיבדו אמונה שיש מזור עבורם ברפואה שונה מזו שהם רגילים אליה (גם אם לא הוכיחה את עצמה..).
מי שאיבד אמונה נצבע באפור.
אנשים שאיבדו אמונתם נצבעים בצבעים של קמילה.
הלב שלהם מקדים להחשיך – כפי שאיריס אליה כהן -  משוררת נפלאה כתבה כל כך יפה –

מתוך שְׁעוֹן חֹרֶף / איריס אליה כהן
"אַל תִּרְאוּנִי שֶׁאֲנִי
שְׁחַרְחוֹרֶת, זֶה רַק
הַלֵּב שֶׁמַּקְדִּים
לְהַחְשִׁיךְ..."

אני יודעת ומאמינה שכאשר יש אמונה – יש גם תקווה , יש ניצוץ שמושך קדימה.

שני יסודות / זלדה
הלהבה אומרת לברוש
כאשר אני רואה
כמה אתה שאנן
כמה עוטה גאון
משהו בתוכי משתולל
איך אפשר לעבור את החיים
הנוראים האלה

בלי שמץ של טירוף
בלי שמץ של רוחניות
בלי שמץ של דמיון
בלי שמץ של חירות
בגאווה עתיקה וקודרת

לו יכולתי הייתי שורפת
את הממסד
ששמו תקופות השנה
ואת התלות הארורה שלך
באדמה, באוויר, בשמש, במטר ובטל

הברוש שותק,
הוא יודע שיש בו טירוף
שיש בו חירות
שיש בו דימיון
שיש בו רוחניות,
אך השלהבת לא תבין
השלהבת לא תאמין

אמונה , דמיון , חלום – חשובים על מנת לעזור לאדם להתקדם מהמקום בו הוא נמצא- צעד אחד קדימה.
וכל צעד שהתקדם יהווה צעד שימקם אותו במקום טוב יותר ביחס לעצמו.
דתי , לא דתי , וחילוני.
הלוואי שהיינו מסוגלים להתנווט בחיינו כשאנחנו גם , גם , וגם בו זמנית במיזוג , מבלי שזה יפריע אחד לשני.
חזור לדף המאמרים >>